מאז ומתמיד נמשכתי לעולם האמנות, ציור וריקוד. אבל בגיל 20, חלום אחר קרץ לי – להיות מעצבת על. עולם האופנה והתשוקה לאסתטיקה גרמו לי לנסוע מהצפון הרחוק לתל אביב, העיר הגדולה, בה התרגשתי מהאווירה, האנשים, המסעדות והבניינים.
כשהגעתי לעיר הגדולה, החלום התעורר בי. עם תיק קטן וחלומות גדולים, מיד לאחר הצבא, עברתי לתל אביב. לאחר שלושה חודשים בלבד, ניגשתי למבחני הקבלה לחוג לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, והתחלתי לצלול לעולם האדריכלות.
אהבתי לטייל בעיר בתור סטודנטית נשארה איתי עד היום. גם בערים אחרות בעולם – מילאנו, רומא, ניו יורק ופאריז – אני מוצאת השראה מהמקומות ומהאווירה שבהם. הסמטאות, המרפסות, המקומות בהם הזמן השאיר את חותמו, הם חלק מהקסם שמרכיב את העולם בו אני עוסקת.
כבר בגיל 20, כשנסעתי לאירופה, הסתובבתי במוזיאונים לבדי, צוללת אל תוך היצירות ומרגישה את התחושות של האומן שיצר אותן. עד היום אני מרגישה את הקסם הזה, כאשר אני צוללת אל תוך העיצובים שלי.
אדריכלות עבורי היא לא רק מבנה, אלא אווירה, חוויה שמרכיבה את הרגעים ואת הזמן. אני אוהבת את מימד הזמן באדריכלות – ההתיישנות, השכבות, ההיסטוריה שמתקיימת בתוך המבנה. מבנה נבנה בתוך סביבה שכבר הייתה שם קודם, עם אופי, נשמה ואקלים מסוים. ואז נכנסים האנשים, ממלאים אותו חיים – כיסא מוצב, תמונה תלויה, נרות דולקים ומוסיקה מתנגנת. כל אלו יחד יוצרים את התחושה והאווירה הייחודית של המקום.
כל רגע הוא שונה – ברגע אחד המקום נראה כך, וברגע הבא הוא משתנה. אני, כאדריכלית, חלק מהסימפוניה הזאת – מייצרת מרחב בו הזמן יוצר ומשנה.